אורקל מתרחש בצומת שבין שירה לתיאטרון. דמויותיו שוכנות בעולם קלאסי וקוסמולוגי שבו תופעות פסיכיות מאיימות ללא הרף לפלוש למסלול הקרב המתרחש בין הנשים הלכודות בפנים. בהשפעת "הולדת הטרגדיה" של פרידריך ניטשה, כתביו של אפלטון, סרטיו של פייר פאולו פאזוליני וה"אודיסיאה", אורקל ניגש לעצמיות ולזהות דרך עדשה פרפורמטיבית פרקטלית, תוך חתירה תחת הדיאלוג הסוקרטי. באמצעות ביטויים ליריים של חלום, דיאלוג תיאטרלי, מעורבות המקהלה, האנטי-מקהלה והשיר, הקוראים עשויים לעצור כדי להיכנס לאורקל לפני הגלות הבלתי נמנעת, שהתוצאה שלה היא גירוש קבוע מעולם התבונה.